מקור תלמוד ירושלמי בבא בתרא ד׳:ב׳
2 משנה: וְלֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עוּמְקָה וְרוּמָה וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וּמוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵילּוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
3 הלכה: וְלֹא אֶת הַבּוֹר כול׳. לְאֵי זֶה דָבָר כָּתַב עוּמְקָא וְרוּמָא. שֶׁאִם רָצָה לְהַשְׁפִּיל יִשְׁפִּיל לְהַגְבִּיהַּ יַגְבִּיהַּ. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי עֲקִיבָה דִידָן דְּהוּא רַבָּנָן דְּרִבִּי חִיָיה. רִבִּי זְעִירָא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי חִיָיה דְּהוּא רַבָּנִן דְּבַבְלָאֵי.
4 תַּמָּן אָמְרִין. אַדְמוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי לָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַיָימִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵין לוֹ דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין בִּסְתָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא בתרא ד׳:ב׳
2 רבה ב"ר הונא בשם רב הלכה כר"ע דידן פי' שרב ורבה ב"ר הונא היו בבבל ושם שנו איפכא שלר"ע אינו צריך ליקח לו דרך ולחכמים צריך ליקח לו דרך וע"ה בבלי ס"ה א' דהוא רבנן דר' חייה פי' שהוא כנוסח המשנה ר' זעירא כו' דהוא דבנן דבבלאי פי' ר' זעירא עלה מבבל לא"י וכשהיה בא"י אילו אמר "רבנן דידן", יש לטעות שהתכוין על רבנן דא"י לכך פירש "רבנן דבבלאי" תמן אמרין אדמון ור"ע כו'.
3 תמן אמרין אדמון ור"ע אמר כו'. — צ"ל: אדמון ור"ע אמרו דבר אחד אמר ר' לא כו' וע' הנוסח בכתובות פי"ג ה"ז.